בית כנסת זה עוצב בהשראת המסורת האדריכלית התוניסאית, תוך שילוב אלמנטים מהעיר העתיקה-צפת. המבנה מציג איזון מרשים בין אסתטיקה צפון-אפריקאית לבין רוחניות ארץ-ישראלית. בית הכנסת מאופיין בקווים נקיים ובגישה מינימליסטית מכוונת, המציעה פרשנות עדכנית ומעודנת לסגנון המקורי, ללא העומס והפיתוחים המורכבים שניתן למצוא בבתי כנסת באזור המקור.
צבע התכלת, שנבחר כאלמנט דומיננטי בעיצוב, ממלא תפקיד מרכזי בהענקת אווירה שמימית ורוחנית למרחב. גוון זה, המתכתב עם התכלת המסורתית שבציציות, מקשר בין הארציות לבין הנשגב, ומשרה על המתפללים תחושה של התעלות. ארון הקודש והבימה נצבעו בתכלת עמוק ומרשים, בעוד ששאר פריטי הריהוט זכו לגוונים נטרליים ושקטים, היוצרים איזון הרמוני בחלל.
קיר הכניסה המרכזי מהווה מוקד אדריכלי מרשים, עם שלוש קשתות מסורתיות המשולבות באריחים מצוירים המעוטרים בדגמים גיאומטריים, משחזרים את המוטיבים המסורתיים המאפיינים בתי כנסת עתיקים בתוניסיה, ומספקים קישור ויזואלי ישיר למורשת התרבותית העשירה של הקהילה.
מסביב לכיור המרכזי נבנתה קשת מרשימה מאבן טבעית מקומית, המוסיפה מימד של חומריות ואותנטיות למרחב. הכיור עצמו וארון נטילת הידיים נצבעו בקפידה בגוון המתכתב עם האבן הטבעית של הקשת, יוצרים יחד הרמוניה מונוכרומטית מרגיעה.
בקיר השירותים בחרתי להתקין משרבייה – המחיצה המסורגת והמעוטרת האופיינית לאדריכלות המזרח התיכון וצפון אפריקה. אלמנט עיצובי זה לא רק מוסיף נופך אותנטי למבנה, ובכך משלים את החוויה האדריכלית הכוללת של המקום.
